רכישת דירה כתירגול של אחריות בעלים

מאת: דר' תמר מלוא

בחודשיים האחרונים עקבתי בעניין אחרי סידרת מאמרים שהתפרסמה בעיתון The Marker ועסקה בשאלה האם נכון לרכוש או לשכור דירה. נכון עשה The Marker Money בהציגו ניתוח כלכלי-כמותי המשווה בין שתי החלופות, ככלי החלטה בידי כל אלו מאתנו ששמעו מהוריהם מאז ומעולם ש"טוב שתהיה לך דירה". אכן, לא קל לנו לעכל שמה שאמרו לנו אמותינו מאז היינו קטנים, אינו עומד בהכרח במבחן המציאות הכלכלית בארצנו. ומי שהפער הזה בין המציאות הפיננסית לחכמת החיים שספגנו מהורינו תיסכל אותו במיוחד, יכול היה לשאוב עידוד מכך שדוקא בחודשים האחרונים, לאור רמת מחירי הנדל"ן, שיעורי הריבית ושערי הדולר, נוצר מצב (זמני), שבו ייתכן שוויון בכדאיות הקנייה והשכירות, ואולי אפילו, בתנאים מסוימים, ייתרון מסוים לחלופת הרכישה (הידד לאמרות שספגנו בבית הורינו…).

 

ההזדמנות הזו, שעליה כתבתם, שיכנעה גם אותי להתלוות לבתי הצעירה במסעה לרכישת דירתה הראשונה. שיננתי באזניה את מה שאני ושותפתי בחברת ע.מ.י. – עסקים משפחתיים, דר' אורניה ינאי מלמדות זה למעלה מעשור: בעלות היא מקצוע וככזה היא דורשת ידע וניסיון. אמרתי לה שההבדל העיקרי בין חלופת הרכישה והשכירות של בית מגורים הוא בחויית הבעלות הקשורה בקניית דירה והזמנתי אותה לברר עם עצמה האם היא רוצה להיות בעלים אחראי של נכס. "אם כן", אמרתי לה, "אין כמו "תירגול על רטוב", כדי ללמוד משמעה של בעלות". יהיו בודאי קוראים שיגידו שאלו אמירות מתאימות למשפחות עסקים ידועות כמו שטראוס, דנקנר, וורטהיימר ואחרות, אך מה לנו, משקי הבית הקטנים, ולתירגול הבעלות?

כל משפחה היא עסק משפחתי! לכל משפחה יש נכסים – פיזיים ורוחניים: דירה, רכב, חיית מחמד, כסף וחפצים. גם האחריות לגופנו ולבריאותו היא חלק מבעלות אחראית על מה שהוא שלנו. במישור המופשט יותר, יש לכל משפחה נכסים רוחניים: מורשת משפחתית, ערכים, אמונות, מיתוסים, שפה, קשרים רגשיים, חפצים בעלי ערך רגשי, וגם חלומות, שאיפות וחזון לעתיד. בעלות, פירושה ההכרה בעובדה שכל אלו שייכים לי, שעלי לבחור האם וכיצד להתייחס אליהם, ושאני אחראי למה שייעשה בהם ואתם.

וכך, מצוידות בהרבה רצון, תנאי שוק מתאימים ואמונה בכך שזהו הדבר הנכון לעשות, יצאנו לדרך. המציאות, עלתה כמובן על התיכנון, וכך זכינו, האם והבת, באימון בעלות בתחומים מגוונים:

  • ערכים וסדרי עדיפות: הבחירה באיזור מגורים וסכום השקעה חייבה מתן תשובות ברורות לשאלות כמו: מה חשוב לי בשכונת המגורים? כמה כסף עומד לרשותי? מה יותר חשוב לי: גודל או מיקום? על מה אני מוכנה לוותר ועל מה לא?
  • ניהול ההון האישי: שופינג עושים לא רק כשקונים זוג ג'ינס, אלא גם ובעיקר, כשמבקשים משכנתא ל- 20 שנה! השיחות בינינו הועשרו במונחים שלא נכללו עד כה בדיאלוגים שלנו: ריבית פריים, תחנות יציאה, הצמדה למדד, ביטוח חיים ועוד. בתי למדה איך לשוחח עם פקידי בנק, להגדיר מה היא רוצה/צריכה, להתווכח על תנאים, ולספק ערימות של מסמכים לפי דרישה. ובנוסף, למדנו שתינו להתייעץ זו בזו, לשקול חלופות, ולמצוא פתרונות גם כשלא הכל הולך חלק.
  • קניית דירה היא מסע: כל מי שגידל זוגיות, ילד, עסק, חיית מחמד או הון פיננסי, יודע שהדברים לא קורים ביום אחד. במסע הזה יש צוקים קשים לטיפוס, נתיבים חסומים, מראות נוף יפהפיים, זמנים של התקדמות מהירה וגם עמידה במקום. את כל אלו חוותה בתי, תוך שהיא לומדת שגם כאשר הכל נראה כבר גמור, ייתכנו הפתעות. המשפט "עד שזה לא סגור, זה לא סגור", היה שגור בפינו בתקופה זו, ולימד את כולנו פרק בהלכות חיים.
  • כמה עולה לי השקט הנפשי הכרוך בבעלות על מקום מגורים? התחשיבים המלומדים שהוצגו בכתבות הקודמות בסידרה זו הראו שרכישת דירה עולה כנראה יותר משכירות: יש להוסיף ביטוח חיים בגין המשכנתא, מתעורר הרצון לשפץ, לטפח את הגינה מסביב, ואף לשדרג את הרהיטים "כי עכשיו זה שלנו". כל זה דורש ניהול מדוקדק של התקציב, חשבון מדוקדק לגבי כל קניית בגד, ספר או כרטיס להופעה, ומעקב קפדני על חשבון הבנק – איזה בית ספר חשוב!

בכתבתו העלה רו"ח חגי שלו את השאלה האם אפשר לתמחר שיקולים רגשיים בקניית דירה, וציין בהקשר זה את השקט הנפשי הכרוך בבעלות על מקום המגורים ואת האפשרות שהורים מביעים נכונות לתת לילדיהם סכום כסף, המיועד אך ורק לרכישת דירה. למרות אי היכולת לתת ערכים כספיים מוחלטים לשיקולים אלו, טוען רו"ח שלו שהוספתם לסך השיקולים עשויה וראויה להטות את ההחלטה לכאן או לכאן. אני מציעה להוסיף את הקורס המזורז באחריות ובעלות והמסע המשותף אם/בת, כגורם לא כמותי, אך רב ערך, בהחלטה על רכישת מקום מגורים.

ייתכן אמנם שבעוד 20 שנה, כשתסתיים תקופת המשכנתא שלקחה בתי, אכן לא יהיה לה בחשבון הבנק סכום כסף שהכפיל את עצמו במהלך 20 השנה. מאידך, יהיו מאחריה 20 שנות בעלות (אחראית, אני מאמינה), על נכס שהיא בחרה ועמלה כדי לממנו. ואחרי הכל, אילו לא היתה משקיעה את כספה באופן כזה, האם היה הכסף נשאר בחשבון הבנק, כדי להכפיל את עצמו? אני מסופקת!

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest