"פרידה היא מוות קטן" אומר הפתגם הצרפתי. אנחנו מפחדים מפרידות כמו ממוות. וכמו מוות-זהו "ויתור" בלתי ניתן "להחזר" של קשר שבו היינו. קשר עבורנו הוא מצב מוכר, שהשקענו בו וגדלנו גם ספגנו במהלכו -רגש, עשייה, מטעני כאב ושמחה. יצקנו לתוכו חלקים מאיתנו. נשזרו בנו חלקים מהאחר או מהמצב. כי קשר יכול להיות גם עם אדם אחר (זולת) וגם עם מצב (מחלה;תקיעות;כשלון וכו'..). מפליא אך לא מפתיע כמה קשה לנו להיפרד ממצבים בהם אנו נמצאים, כמו גם מאנשים משמעותיים עבורנו. מפליא אך לא מפתיע, כי אנחנו אנשים של קשרים והרגלים. יציאה מהרגלים מחייבת שינוי. אנשים של הרגלים מנסים למנוע שינוי משמעותי. שינוי משמעותי-מחייב לא רק הפרדה , היפרדות ופרידה -אלא גם מאפשר התקשרות חדשה עם מצב או אדם אחר.אחר לא מוכר ולא ידוע שמחייב בניית מערכות התקשרות חדשות שדורשות התגיסויות חדשות…. כך, אדם חולה או זה שחווה כשלון, בבקשו להיפרד ממצבים אלה, חייב להשתנות למצב חדש-זה של "אי מחלה" או זה של "אי כשלון" ואולי אפילו להתחבר למצב של "הצלחה". תהליכים כאלה דורשים שינויים במכלול ההוויה של האדם-התנהגותו, גישתו לאירועים, פירושיו לקורה איתו וסיגול מערכות מחודשות של אמונות והתייחסויות לעצמו ולסובבים אותו. אלה תהליכים מורכבים.

בבסיסם-יחסו של האדם לתהליך של "פרידה " וויתור, כרוך ב-

1. הפרדה ו"עזיבה" של מה שהאדם אוחז בו
2. היפרדות-תהליך המחייב להשאר ב "ריק" או ב"יד ריקה"-אין מהישן שהיה "ביד" ועוד אין חדש.
3. השלמת הפרידה מהישן
4. בחירה-תוך חיפוש קשר ואחיזה חדשה.
5. בניית קשר חדש ואולי גם אחר עם החדש.

תהליך זה ראשיתו מרגע הלידה והמשכו הדרמטי הבא בחיי התינוק כבר בשנתו הראשונה. אחד מתרגיליו/משחקיו המשמעותיים ביותר של התינוק הבריא הוא לקחת חפץ/ צעצוע בידו, לאחוז בו חזק ו…להרפות ממנו. ההורה הקשוב דיו, יחזור לתינוק הצוהל או הבוכה, יחזיר לו את הצעצוע, על מנת ששוב יזרקנו וחוזר חלילה. הרבה הנאה ולמידה מהותית להמשך חייו של התינוק, קורים בתהליך זה. התינוק כמו "מתאמן" בפרידות, בויתור על ההחזקה וגם בכך, שדברים יכולים לחזור אליו, בווריאציה זו או אחרת, דרך החוויה שיאחז בדברים חדשים….

בראשיתו-אין התינוק  מבחין ממש בינו לבין אימו/ מי שמטפל בו. הם אחד.

לפניו  קיימת המשימה להבחין או להפריד בינו לבין האחר כנבדלים (אך עדיין קשורים ונוכחים זה לזה!!).

בהדרגה נבנה תהליך של פרידה: אני נפרד ממך ואחר ממך ונשאר בלעדיך. המעבר ממצב סימביוטי של האני והאחר-אחד המה, למצב ש-"אני זה אני ואתה זה אתה", הוא אכן מצב של הפרדה, שכרוכים בו פרידה והפרדות. הם מחייבים נוכחות גבוהה יותר של העצמי והאני.נבדלות ומובחנות  לעיתים קרובות מעוררות בידול ובדידות בצד רגשות של עצמאות ויחודיות.

.

פרידות הן חלק מהותי מגדילה, כל שלב חדש מחייב פרידה מהשלב הקודם אך "מקפל"/ אוחז בתוכו את קודמו כמו גם את החדש. גם קשר שנגמר, אינו נעלם. הוא משנה את מצב הקשרו הריגשי לאוחז בו שנפרד ממנו. הוא הופך לחלק ממאגר חוויות העבר שלו ומפנה מקום חדש. אנשים שמתקשים בתהליכים כאלה, או "נתקעים" בהם, מתקשים מאד להתפתח, לגדול ולשנות. אלה תהליכים ברי למידה אך דורשים הרבה תשומת לב, רגישות ואחריות אישית לעצמך.

נפגשתי באנשים סובלים –אם פיזית (ממיגרנות, מהתקפי חרדה וכו') ואם רגשית (אנשים שחוו עצמם בהקשרי כישלון, "קללה", כבשה שחורה וכו'). כמו מסרבים "להפרד" ממצב הכאב או החוויה הרגשית הקשה. אחד התרגילים היעילים לעזור להם, הוא ההצעה "לכתוב מכתב פרידה לגורם התקיעות". כתיבה כזו, קשה אך משחררת.

נועצת שלי בכתה  שעות רבות בכי תמרורים כאשר החליטה "לוותר" ולהפרד  מתופעה שנשאה כמה שנים טובות,של דפיקות לב מואצות ביותר (לאחר שהתערבות חשמלית-רפואית לא הועילה).:"איך אחיה בלי החרדה שמשהו לא בסדר אצלי…זה כבר חלק ממני….החסרת הפעימות המואצת רבת השנים שלי, מחברת אותי לעצמי…מה יחבר אותי לליבת קיומי ,לרגש הכי חזק שלי,אם אוותר על הפחד המחייה ומלא העצמה הזה?"

בניה הדרגתית של נגישות שלה לעולמה הרגשי בדרכים חלופיות, איפשרה לה להשלים את תהליך ההיפרדות , להודות  על "שרות העבר" של סמפטום פעימות הלב המואצות, וללמוד לבטא עצמה רגשית בדרכים אחרות.

גם פרידה מקשר עם אדם שהקשר הרגשי ה-"נכון", הפורה והמספק, או המענה והבולם, הסתיים, כרוכה בהרבה קושי. ה"ריק" מפחיד. להשאר לבד,בלי המוכר-מפחיד.

קשה מאד לבנות "אני" עצמאי ואוטנטי, שאינו "כוזב" אם נשתמש בלשונו של ויניקוט, ללא כישורי הפרדה היפרדות ופרידה. כל עוד איני נפרד מ "אחר משמעותי"-יהיה זה אדם, קשר או מצב בולם/ מיותר/ כזה שהקשרו הסתיים רגשית ותפקודית, תשאר חוויית התקיעות-הן בהוויה הרגשית והן בחווית המימוש העצמי. ומכאן-תקיעות בעשיה.

כשאדם מאותגר בתהליך של "ובחרת בחיים", בעשייה, בהגשמה, ובחיים אוטנטיים רגשיים בכאן ובעכשיו, הוא מחויב להתאמן בתהליכי הפרדה,פרידה והפרדות.

תרגילים:

1. תחשב/י על מצב state of mind/ אדם שיחסך עימו הסתיים או את/ה רוצה שיסתיים.
2. בדוק את קרבתך אליו.
3. רמת ה"חיבור" או רמת "אי הפרידה/הפרדה"
4. וודא/י שאת/ה רוצה להפרד ממנו ולהיות במקום/קשר אחר.
5. אם כן-עשה/י אחד מהתרגילים הבאים:

• כתוב לו מכתב פרידה.
• כתוב ותאר לעצמך את מהות ה"חיבור" /שלכם
• ומה יקרה אם / כשתפרדו ותהיה הבחנה (הפרדה) ביניכם.
• תאר לעצמך, כתוב או צייר את עצמך ללא החיבור הזה: למשל-הבחן בין:"אני הילד הכי מוצלח" לבין "אני מי שאני".איך מרגיש ההבדל. מה הוא מחייב….-מה ההבדל בין  הישן לבין ה חדש שאליו אתה מתחבר. איך זה מרגיש?